על להיות לבד
🫧 למה זה כל כך מפחידדדדד
(אפשר להאזין לי מקריא את המיוזלטר פה למעלה ^)
על להיות לבד
אנחנו לא אוהבים להיות לבד. גם שאנחנו לבד אנחנו לא באמת לבד. כי אנחנו עם האייפון, או עסוקים במשהו.
מתי פעם אחרונה הייתם לבד? בלי מסכים, בלי מטלות, בלי אפילו מחשבות על העבר ובלי מחשבות על העתיד. פשוט לבד, איתכם, עכשיו.
כחברה הצלנו להקיף את עצמנו במכשירים כך שלעולם לא נצטרך להפגש עם עצמנו, ותמיד יהיה משהו צבעוני זמין כדי להסיח את דעתנו. אנחנו יכולים להעביר ימים, ואולי אפילו חיים שלמים, בהסחות דעת — רק כדי להימנע מהלבד.
וזה חבל, כי בהמנעות הזאת, אנחנו נמנעים מלהכיר מישהו מתוק. אנחנו לא זוכים להכיר לעומק את האדם הכי קרוב אלינו. ולגלות כמה עומק וטוּב יש בו.
אז רציתי השבוע לשתף אתכם במה שאני עושה שהופך לי את הלבד לכל כך נעים.
הלבד יכול להיות מאד נעים. יש שיגידו שלדעת להיות לבד זה הכי קרוב ללהיות עם אלוהים.
אם נחפש בגוגל רעיונות לדברים לעשות כדי להנות מהלבד - אז נקבל דברים כמו ליצור, לכתוב, לצאת לטיול בשמש, וכו׳... אבל לדעתי אלה לא רעיונות אידיאליים.
הם עוזרים במידה מסוימת, אבל בסופו של דבר גם הם סוג של הימנעות. כי הם עדיין לא נוגעים בשורש העניין.
הרעיונות שאציע מבוססים על לימודיו של בודהה. בודהה אומר שצריך להתבונן. דרך ההתבוננות מגיעה חוכמה. ודרך החוכמה מגיע חופש. אז הנה זוג הצעות לאיך להפוך את הלבד לנהדר.
1. הטבע של תחושות
שאנחנו לבד, מתחילות לעלות תחושות. בנקודה הזו אנחנו בדרך נלחצים ומסיחים את דעתינו החוצה. אז במקום זה - הדבר הראשון לעשות זה להסתכל התחושות האלה ולשאול:
מה זה בעצם התחושות האלה?
ממה הן עשויות?
מה הטבע שלהן?
אולי זה קצת מבלבל אבל אני אסביר: ספר מספר סיפור, אבל ממה הוא עשוי? מנייר. אז אותו הדבר עם תחושה: תחושה מספרת סיפור, אבל ממה היא עשוייה?
אנחנו יושבים לבד, וזה מה שאנחנו שואלים. ממה היא עשוייה? התוכן של התחושה לא מעניין כרגע. מה שמעניין זה ממה התחושה עשוייה.
אם נעשה את זה נגלה שהתחושות האלה, הם רק הקרנות.
משהו שהתודעה מקרינה לעצמה.
צורות בלתי נראות שכאילו מרחפות בתודעה.
צורות בלתי נראות - האין זה מרתק?
זה פחות ממשי מבועות סבון. זה מה שכל כך מאיים עלינו. משהו שהוא פחות קיים מבועות סבון. מהדבר הזה אנחנו נמנעים יום אחרי יום. למעשה, ההמנעות עצמה היא זו שהופכת את הדבר למאיים.
מה שמיוחד בהקרנות, זה שאין להם קיום משלהם. הם לגמרי תלויות במקרן כדי להתקיים. באותו האופן - התחושות האלה לא קיימות מהצד שלהן, ולכן אין שום כוח. הכוח היחיד שיש להן — הוא הכוח שאנחנו נותנים להן.
אם נפחד מהן – הן יהיו מפחידות. אם לא נפחד מהן – הן לא יהיו מפחידות.
שאנחנו מפחדים מההקרנות שהתודעה מייצרת, זה אבסורדי כמו שהמקרן יפחד מהסרט.
המורה שלי אומר שהתודעה שלנו היא כמו שמיים, ותחושות לא נעימות הן כמו סערה. וכמו שסערה לא יכולה להרוס את השמיים, כך תחושות לא נעימות לא יכולות להרוס את תודעה. אז בפעם הבאה שאנחנו לבד, אנחנו יכולים להסתכל פנימה, על הצורות הבלתי נראות האלה, ובלי לפחד בכלל, לזהות שאין להם כוח אמיתי עלינו. כי אנחנו השמיים.
2. קבלה
דרך נוספת שעוזרת לי להפסיק לברוח מעצמי היא קבלה.
לקבל זה להסכים. המורה שלי אומר שלקבל זה להסכים לכל מה שקורה בלב שלם, תוך וויתור על הרעיון שדברים צריכים להיות אחרת ממה שהם.
כל מה שקורה עכשיו, בי ומחוץ לי, אני מקבל.
הרעשים, הטמפרטורה, הגוף, התחושות הנעימות והלא נעימות. אני לא במלחמה עם שום דבר מזה.
איך זה מרגיש להפסיק להלחם עם המציאות?
אני מקבל את המציאות שלי כפי שהיא ממש עכשיו. ונרגע לתוכה. אני מפסיק את המרדף, לוקח אחריות. אני חוזר להיות הבעלים של החיים שלי.
יש בזה משהו מעצים.
משהו בנו מבקש תשומת לב, ובדרך כלל או שאנחנו נמנעים מזה ומדחיקים, או שאנחנו נשאבים לתוך הדבר הזה ונבלעים לתוכו. אז במקום שני הנקודות קיצון האלה - אנחנו פותחים את הלב ומקבלים. הקבלה מחזירה אותנו לכוח שלנו, ומאפשרת לנו להיות במגע עם התחושות בלי להשאב לתוכן.
אני אוהב לשבת, מרוכז על הנשימה, ובלב לשאת את המנטרה: ״עכשיו מושלם״.
זה מעלה דברים, לפעמים אפילו יש התנגדות, אבל אני ממשיך לדקלם בלב: ״עכשיו מושלם״. כל מה שקורה, היפה והמכוער, הקשה והקל, המואר והחשוך, הרועש והשקט, אני מקבל באהבה. זה בדיוק זה.
💡 רעיון לשבוע
בפעם הבאה שאנחנו לבד, במקום ללכת מיד לאייפון, אנחנו יושבים ומסתכלים על טבעם של התחושות. לא לסיפור שהן מספרות - אלא על ממה הן עשויות. לגעת בטבעם חסר המהות, ולהפסיק לפחד ממנו.
או
פעם הבאה שאנחנו לבד, במקום ללכת מיד לאייפון, אנחנו יושבים עצומי עיינים ומקבלים בלב פתוח את כל מה שקורה.
לסיום
אני מודה לכם על כל התגובות המרגשות לאלבומי החדש שיצא השבוע, דרכי התמודדות חלק א׳. ורוצה להזמין אתכם להופעה בבארבי ב13.5, הופעה שהיא חגיגה חד פעמית שמתחילה משהו חדש בחיים שלי, ויהיה לי הכי כיף בעולם אם תגיעו.
תודה רבה שקראתם, אשמח לשמוע מה חשבתם.
דניאל