איך להשתחרר מביקורת עצמית
שלוש דרכים מדהימות
> אפשר להאזין לי מקריא פה ^
> לקבוצה של המיוזלטר בוואצאפ | הודעה אחת בשבוע
היי כולם!
השבוע העלתי ריל שקיבלתי ממנו הרבה תגובות.
פה יש קישור, זה ריל בנושא ביקורת עצמית, ואיך להשתחרר ממנה.
וזה עורר שיח כי זה נושא מאד רלוונטי לתקופה הזו.
כל כך הרבה אנשים מוצפים במחשבות בביקורת עצמית מחלישה,
עד כדי כך שהם לא מוותרים ולא עושים את מה שהם רוצים לעשות.
אז השבוע שאכתוב בהרחבה על ביקורת עצמית,
ושלוש דרכים להשתחרר ממנה
לא להגן על הביקורתיות
ביקורת עצמית תוקעת אותנו,
מכניסה אותנו ללופ שבו כל רעיון מרגיש לא מספיק טוב.
מרוב ביקורתיות ורעש הביטחון והדימוי העצמי שלנו נפגעים
ומרוב שאנחנו לא יודעים איך להתמודד עם כל הרעש הזה,
אנחנו פשוט מוותרים.
המורה שלי לפעמים אומר שאנחנו במערכת יחסים רעילה עם עצמנו
כי מצד אחד יש לנו חופש מוחלט להיות באהבה, פנימה והחוצה, בהגשמה,
לתפוס את עצמנו כראויים, כאדירים, ולהרבות טוב בעולם,
אבל מצד שני אנחנו מאד קשים עם עצמנו, מלאים בביקורת עצמית שלפעמים מזכירה תיעוב,
וכמו במערכת יחסים רעילה - אנחנו מצדיקים את ההתנהגות הזו - ולא רוצים להיפרד ממנה.
אנחנו מאמינים שהקולות המורידים האלה הם לטובתינו.
הם פה כדי לעזור לנו לצמוח.
אנחנו אומרים ש״זה טוב שאנחנו קשים עם עצמנו.״
ואם לא יהיו את הקולות המכאיבים האלה אז לא נשרוד.
זה אבסורד.
וזה שאנחנו כל כך מצדיקים אותם - רק משאירים אותם,
והאופצייה לחוות את עצמנו לגמרי אחרת
נשארת כבוייה.
לפעמים אני חושב
איך היתה נראת את היצירה שלי
אם לא היתה לי ביקורת עצמית *בכלל*
אם לא הייתי שיפוטי כלפי עצמי -
מה היה יוצא?
זה מעניין.
איך היתה נראת העשייה שלכם אם הביקורת העצמית היתה על מייוט.
האם בוודאות אתם יכולים להגיד שהעשייה היתה פחות טובה?
בכלל, מה הביקורת העצמית בכלל מנסה לעשות? להתאים אותה לטעם של אחרים?
האם היא באמת באמת נחוצה?
אם אתם שואלים אותי היא מגיעה מפחד. היא מצב תודעה חרד, חסר ביטחון.
אפשר להמשיך להיות אדם הגיוני, ובריא, ומתקשר גם בלי ביקורת עצמית.
אני חושב שהכי מגניב
זה להיות מסוגל להיות במצב הזה
נקי מביקורת עצמית
ואז להחליט מתי לערב אותה.
להיות במצב שהביקורת העצמית לא שולטת עלי,
אלא אני הבוס שלה, וקורא לה רק שצריך.
זו נראה לי כמו התנהגות בריאה.
כדי להגיע למצב הזה- צריך קודם כל להפסיק להגן על הביקורת העצמית,
ולצאת בקמפיין פנימי נגדה.
משהו חד משמעי.
אחרי שהעלתי את הריל מישהו שלח לי בפרטי,
שחשוב שאעלה סרטון שמסביר מתי ביקורת עצמית היא כן חשובה.
וזה בדיוק זה - זה הקול שאומר שלפעמים בן הזוג האלים בעצם אוהב אותנו.
ועניתי לו ״שכשמוכורים לסוכר לא צריך להגיד מתי הסוכר כן בא טוב״.
קודם חותכים את ההתמכרות.
אז כמו שאמרתי בסרטון
לביקורתיות אולי יש מקום,
אבל כרגע היא מוגזמת, והיא לא מבחירה
אז והמטרה היא לא להצדיק אותה, אלא להשתחרר ממנה.
אם נרצה - נחזיר אותה אחר כך.
תהייו בטוחים שתדעו להבדיל בין גרוע מעולה גם בלי הקולות המחלישים.
יש כל כך הרבה קולות שאנחנו יכולים לסמוך עליהם במקום: כמו אמונה, אהבה לחיים, חדוות יצירה, פליאה,
מצבי התודעה האלה יכולים לעזור לנו לא פחות, ואולי אפילו הרבה יותר ביקורת עצמית.
ב״תודעת חופש״ הקורס שלי ליוצרים, אנחנו לומדים איך להביא את הכוח שלנו, את מצבי התודעה הגדולים, לתוך העשייה שלנו. ליצור לא מתוך פחד, השרדות, וחובת הוכחה, אלא מתוך אהבה לחיים.
כל המקומות למחזור הקרוב אזלו, אבל יפתח מחזור נוסף אחרי החגים ואפשר להצטרף לרשימת המתנה פה:
»»»» קישור לרשימת המתנה ל״תודעת חופש״
2 ) להפסיק לבקר אחרים
ביקורת עצמית מסרסת אותנו
ולבקר אחרים רק מגביר ההרגל הזה.
זה עיקרון שנוגע בקשר שבין התודעה לבין איך שהיא חווה את העולם.
כל מה שמוקרן פנימה, מוקרן החוצה
ולהפך.
העולם החיצוני שלנו הוא מראה לעולם הפנימי.
אם אדם מבקר אחרים, ורואה רק את החסרונות שלהם
הוא גם ככה כלפי עצמו
מצד שני אם יש אחד יותר סלחן, שרואה את הטוב,
אותה ההתנהגות מוקרנת פנימה.
אז אם אנחנו רוצים להשתחרר מביקורת עצמית,
כחלק מהקמפיין יעזור שנשתחרר מביקורת על אחרים.
זה הרי שריר. אם הוא מחוזק החוצה, הוא מתחזק גם פנימה.
וחוץ מזה-
כל כך הרבה השראה עולה שאנחנו רואים את הטוב,
הרבה יצרתיות וחוכמה מגיעים משם
אז בפעם הבאה שאתם רואים דברים של חברים בפיד
במקום להגיד אוי איזה מביך
זרקו להם לייקים -
והביקותיות תתחלש.
3) לא לקחת את עצמנו ברצינות כל כך
אנחנו מרגישים שאנחנו מרכז העולם,
זו מחשבה מוגזמת שמייצרת ביקורתיות מוגזמת.
בבודיהזם אני לומד לתפוס את עצמי כתא קטן בגוף החיים העצום.
המחשבה הזו עוזרת לי להשתחרר מההשקפה של החשיבות העצמית המוגזמת
מחברת אותי לגוף החיים, הרצינות העצמית מתפוגגת, ויחד איתה גם הביקורתיות.
התוצאה של לקחת את עצמנו ברצינות מדי
היא התחושה שאנחנו צריכים להוכיח משהו למישהו.
זה לחיות בהזייה.
חובת ההוכחה הזו לא קיימת,
במקום אנחנו חופשיים ליצור מתוך אהבה לחיים.
💡רעיון לשבוע:
עשו לכם סשן בו אתם יוצרים ללא ביקורת בכלל. תגידו לי איך היה.
זהו להפעם.
דניאל
מעולה! 🙏🏼