שלושה דברים שלא צריך לעשות ביצירה

אמאלה הסעיף השני גמר אותי

לתחנת כוח בוואצאפ - הודעה אחת בשבוע

(אפשר להאזין לי מקריא פה למעלה ^)

היי כולם!
השבוע אחזור לאחד הדברים האהובים עלי בעולם - יצירה.

יצירה זה הנסיון לבטא את עצמנו ואת תפיסת עולמנו.
ורציתי לשתף שלושה דברים שלא צריך לעשות, כדי להשאר במערכת יחסים פורה עם היצירה להרבה הרבה זמן.

#1 לא צריך להיות פרפקציוניסט

במקום לנסות לעשות משהו מושלם
תנסו לעשות משהו בינוני.

אם אתם תקועים, אם אתם יותר מדי חושבים,
פשוט תעשו משהו בינוני.

לנסות לעשות משהו מושלם מלחיץ את המערכת
לנסות לעשות משהו בינוני מרגיע אותה.

אין צורך לשאוף למשהו מושלם.
הסיכוי שנעשה משהו מושלם בעצם גדל שאנחנו מנסים לעשות משהו בינוני.
הפרפקציוניסטיות תוקעות אותנו.
אנחנו מציבים לעצמנו ראף גבוהה, ואנחנו מצפים לעבור אותו ומדוכאים שאנחנו לא.

הפרפקציוניסטיות היא גם חסרת סבלנות כי לא רק שאנחנו מציבים ראף גבוהה אנחנו מנסים לעבור אותו מהר, ככה שאם מה שאנחנו עושים לא מדהים אחרי שעה של עבודה אנחנו מתייאשים.

למשל, אני יכול להקליט שיר, להקליט פסנתר, גיטרה, להעמיד משהו, ואז, לרפרנס, אני מנגן את ג׳יימס בלייק בספוטיפי והוא נשמע הרבה יותר טוב ממה שאני עושה. וזה גורם לי לאבד ביטחון ביצירה שלי ולנטוש את הרעיון.
וזה השוואה לא הוגנת. להאזין למוצר מוגמר, שעבדו עליו חודשים, לעומת הטיוטה הראשונית שלי, שעבדתי עלייה שעתיים.

וככה הפרפקציוניסטיות מדכאת את העשייה.
מעניין איך היא תפסה מקום של מעלה.
בעייני היא מצב תודעה אובססיבי ולא סביר.
אז במקום - תחליטו שאתם הולכים לעשות עכשיו משהו בינוני.

תראו איזה מושלם יהיה לכם.

יס סייר

#2 לא צריך לצאת מאזור הנוחות

אומרים לנו שכדי להוציא מעצמנו את המיטב - יש לצאת מאזור הנוחות
לעבוד קשה, לדחוף קדימה, ולהגיע להישגים.
זו גישה שעשוויה להביא לתוצאות במקרים מסוימים,
אבל בהסתכלות גדולה יותר היא גישה מעייפת, מלחיצה, ולעיתים שוחקת.

הגישה שלי היא כזו:
להשאר באזור הנוחות, ולהוציא רק רגל אחת החוצה.
זו גישה שמחזיקה לאורך זמן, והפרות שלה הרבה יותר טעימים.
הרוב שלי בנוח, ויש אחוז מסויים ממושמע בתודעה שמתעקש, שחוקר, מעז.
האחוז הזה בתודעה חי מחוץ לאוזר הנוחות, מתוך תשוקה להגשמה המלאה שלי.

זו גישה שיש לה אורח רוח, ואפשר להיות בה שנים.

אני מבין את הערך של לצאת מאזור הנוחות,
במיוחד אם אנחנו שוקעים עמוק יותר ויותר לתוך הספה (שזה אגב גם לא נוח)
אבל לחיות מחוץ לאזור הונוחות לא יעבוד לאורך זמן.
זה כמו בוסט של אדרנלין שאחריו באה נפילה. אחרי כל היי בא גם הלאו.

האומנות היא לחיות מחוץ למשחק של היי ולאו.
אנחנו מכורים לריגושים ומונעים על ידיהם.
כל הזמן כמו מטוטלת של ריגוש ונפילת מתח, מתח והרפייה.
רטלין, סוכר, קפאין, רילז, ואז מתרסקים.
אין סטייל.

האמונות האמתית היא לחיות מחוץ לפרדיגמה הזו.
להיות כל הזמן בנעים, בנוח. לעבוד משם.

איך זה מרגיש להיות כל הזמן באזור הנוחות?

ליצור מתוך נועם, לחיות מתוך נועם. לפעול מתוך תשוקה לחיים. להרגיש את החולצה נעימה על הגוף. להנות מהתו שיוצא מהפסנתר.
לשמוח מהיצירה שלנו, לאיזה אנשים היא מחברת אותנו,איזה מסע היא סוללת לנו, איזה דברים היא מראה לנו על עצמנו.
כשאנחנו בזה, אין לנו צורך לצאת מאזור הנוחות.

לצאת מאזור הנוחות זה כמו לתת לעצמנו כאפה. לפעמים צריך. אבל רוב הזמן לא.

האמת היא שגם עצלנות, להיות שעות בטיקטוק, ולבהות במסכים- זה לא באמת נוח.
גם אז אנחנו לא באזור הנוחות. אנחנו כבויים, ועמוק אנחנו כואבים שאנחנו לא במצב של הגשמה.
ואז - כדאי לצאת מהמצב הלא נוח הזה - אנחנו עוברים לאזור לא נוח אחר!
כמה גס.
עוברים ממצב לא נוח אחד חזק מדי, ומגיעים למצב לא נוח אחר.
אחי, איפה הסטייל?

יש לכוון לנוחות אמיתית. אהבה. פליאה.
הנעה מהנאה, כמו שקראתי בשלט בבית של חברה. נראה לי זה הכל.

#3 לא צריך להיות מקורי

כל החיים שלי בערך ניסיתי להיות מקורי. מקוריות היתה המלכה שלי.
אבל זה כי פספסתי את הדבר החשוב הבא:
אני כבר מיוחד ומקורי כמו שאני.
כולנו מקוריים ומיוחדים כמו שאנחנו.
או כמו שכתוב בהמנון הלאומי: ״אל תפחד, אתה מיוחד, כמו כל אחד.״ (ר. כפרי וט. טירנגל)
ובגלל זה, שאנחנו מביאים את עצמנו בצורה הכי לא מתאמצת - זה מה שיהיה מקורי.

מה זה הנסיון הזה להיות מקורי?

אם אני חושב על זה, הסיבה בעומקה נובעת מחוסר אמונה שאני מספיק טוב כמו שאני.
אני כאילו מרגיש שמה שיוצא ממני בטבעיות זה לא מספיק טוב כמו שהוא, זה רגיל כזה, אז צריך לשנות.
לא להיות מי שאני.
במקרים כאלה המקוריות לרוב רק מכבידה ומסרבלת.

אבל
איך זה מרגיש להאמין שאני מיוחד ומעניין בדיוק כמו שאני?

גישה כזו משנה את היצירה, מרגיעה אותנו ומאפשרת לנו את הביטחון לתת משהו נקי, בלי לנסות להתייפיף או להרשים.
אז אנחנו יכולים להיות בטוחים בייחוד שלנו. אין מה יותר מדי לערוך שם.

כולנו בסופו של דברים מתרגשים פחות או יותר מאותם דברים, כולנו פחות או יותר משתוקקים לאותם הדברים.
ולפעמים הצורך להיות מיוחד בא על חשבון היסודות האלה.
לפעמים הצורך להיות מקורי מגיע כי אנחנו חושבים שאנחנו מעל כל זה.
אבל בתכלס לא הכל צריך לנסות להמציא הכל מחדש.
אפשר פשוט להראות את מה שכבר יש לנו.

💡 רעיון לשבוע
תמצאו את אזור הנוחות ותישארו בו.

---

בסוף יוני אני מתכנן שתי הופעות מסביב למדורה, אחת בחוף הכרמל, אחת בתל אביב. אני לא שם פה לינק, קצת גיוון מה יש.

וזהו להפעם.
אשמח לשמוע מה חשבתם
תודה
דניאל