מבקש סליחה

לקראת יום כיפור

תמיד אהבתי את יום כיפור
כילד אהבתי את האופניים
כמתבגר את השקט, את ההפסקה
ועכשיו את ההתבוננות פנימה
והאפשרות להתנקות

אני זוכר שכילד לא הבנתי מה כל העניין עם הסליחות.
חשבתי, עישתם משהו לא בסדר - תתנצלו. מה הביג דיל.
מה אתם סוחבים את זה כל השנה - תגידו סליחה ודי ימוזרים.
אבל השנים מראות לי אחרת.

אנחנו עוברים סיטואציות מורכבות
שאנחנו סוחבים איתנו,
ואולי לא פשוט להתנצל עליהם
ואולי אפילו שמתנצלים זה לא מספיק
כי חוץ מלהתנצל באמת צריכים להבין
וחוץ מלהבין באמת צריכים גם להטמיע שינוי
ולא לעשות את אותו הדבר שוב פעם

וככה השנים עוברים
ואנחנו סוחבים איתנו עוד סיטואציה
ועוד מפגש לא נעים
ועוד מערכת יחסים שהסתיימה לא בטוב
ועוד רגע מוזר
ועוד פליטת פה
ועוד קצר בתקשורת
ועוד להסתגר בתוך עמדה
ועוד להתרחק

לא מזמן חשבתי שאחד מהחסרונות של להתבגר
זה שאפשר לפתח חרטה בקלות
שאתה צעיר, אז אין מספיק שנים כדי להתחרט על משהו
לא עברת מספיק דרך כדי להסתכל אחורה ולהגיד
מעניין מה היה קורה אם הייתי פונה שם ימינה
ולהתחרט על זה שפנית שמאלה
ככל שהזמן עובר, הפוטנציאל של חרטה גדל

וזה יפה שיש יום
שבו ניתנת לנו הזדמנות להתנקות

בשבילי נקיון אמיתי
זה לא רק להתנצל, או לבקש סליחה
זה להבין באמת איפה הייתי לא בסדר
ולהבטיח שלא אחזור על זה שוב
וזה לא תמיד פשוט
ולעשות את זה ככה באופן קולקטיבי
התבוננות כנה כזו
כיחידים וכעם
יש בזה משהו מיוחד
שמכיר במגרעות שלנו, מצד אחד
ומכיר בפוטנציאל שלנו, מצד שני
ושואף לצמוח.

כי כדי לצמוח אנחנו חייבים לראות איפה חסר אור
ולהאיר שם
לסלוח, לבקש סליחה
להתנקות ולהשתנות

אז בהזדמנות הזו
אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שנפגע ממני
יש אנשים בלב שלי שהעבירו אותי חתיכת מסע
וכמה שזה כאב אני גם מודה להם על זה
אני רוצה לבקש מהם שוב סליחה
ולהגיד להם שאני מבין איפה לא הייתי בסדר ועובד על להשתנות

אני רוצה גם לבקש סליחה על כל מני דברים קטנים כאלה
שפתאום אני מתרחק בלי הודעה מוקדמות
נהייה לא זמין
פתאום מאבד עניין
יש לי קטע כזה עם לאבד עניין.

אני רוצה לבקש סליחה על מילים שנאמרו בקלות מדי
כאילו בצחוק
(חוסר טאקט זה חלק מהקטע שלי)
אז אני יכול להגיד דברים בלי להבין את ההשפעה של המילים שהן נאמרות ממני.
בגלל שאני כאילו ״מפורסם״ אז לפעמים יש ממני ציפיה
שאין מכל בנאדם אחר.
לפחות ככה זה מרגיש לי.
אנשים כבר ניגשים אלי עם תמונה כללית של מי אני
ויש להם הערכה אלי
ואני יכול להגיד דברים בקלות פה כזו
וזה נראה לי מתקבל אחרת מאם סתם בנאדם היה אומר את זה.
זה נכון גם לגבי מעשים.
ולקח לי זמן לראות את זה ולקבל את זה
ואני גדל לתוך זה.
ומבקש סליחה שפגעתי בדרך

זה בלתי נמנע להרגיש אשמה
אבל באמת באמת שאין בה תועלת
אשמה היא אגו בתחפושת
במקום לראות את הטעות ולבקש להשתנות
אנחנו רואים את הטעות ומרגישים רע שעשינו אותה
אבל להרגיש רע לא נותן כלום
זה רק עושה רע

כל האנשים בחיים שלי שהאירו לי על דברים
שהייתי צריך לשנות
הם יקרים לי.
הרגשתי ואני עדיין לפעמים מרגיש אשמה מולם
אבל באמת שאין בה תועלת
ואני ממש מעדיף לראות את השגיאה
ולהחליט לא לחזור עלייה שוב
משם מתחיל הניקיון

בסך הכל
אנחנו צועדים בחזרה לאהבה
זה מה שאנחנו עושים

יום כיפור מרגש לכולם
דניאל