איך נוצר כאב

ולמה הוא שקר

לתחנת כוח בווצאפ - הודעה אחת בשבוע

(אפשר לשמוע אותי מקריא את המיוזלטר למעלה ^)

היי. בשבוע שעבר כתבתי על איך לפתור את כל הבעיות שלנו. והשבוע אני רוצה לקחת צעד נוסף ולכתוב על איך הבעיות שלנו, התחושות הלא נעימות, בעצם מתפתחות.

אני כותב את זה לא כי אני אובססבי לכאב, אלא כי כל עוד ההבנה שלנו של כאב תהייה שיטחית, הפתרון יהיה שיטחי גם כן. אבל אם נבין את הבעייה לעומק, נוכל להציע פתרון עמוקה.

אני כותב על הנושא על כאב כי זה כל כך עוזר להבין את זה. כי אז נוכל לזהות משהו בנו שמייצר לנו כאב סתם, ואז נדע לשחרר אותו, והכאב יתחלף בחופש.

אז אבסס את דברי מפרק מהספר ״איך להבין את התודעה״ מאת המורה שלי, גשה קלסנג גיאטסו
כדי שכאב יתפתח דרושים שלושה תנאים עקריים:

1. הזרע
   בתוך תודעתינו קיים הפוטנציאל לחווית הכאב הזה.
   כמו זרע עם הפוטנציאל להפוך לשיח קוצים, כך יש בתודעה שלנו זרעים עם הפוטנציאל להפוך לכאב. בלי הפוטנציאל לחוויה מסויימת, לא היה אפשרי לחוות אותה.
   
   את הזרעים האלה אנחנו זורעים בעצמנו, למעשה, בכל פעולה.
   העיקרון הוא פשוט: פעולות שמונעות מתוך פחד וכאב, זורעות זרעים עם פוטנציאל לפחד וכאב. מצד שני, פעולות שמונועת מתוך אהבה וטוּב, זורעות זרעים עם פוטנציאל לטוּב.
   ואם אנחנו חושבים על זה ברמה הפסיכולוגית זה די הגיוני.
   אם אני משקיע הרבה אנרגייה בתככים ומזימות, אם אני פועל הרבה מתוך כעס, נקמנות, אז סביר להניח שהחווית חיים שלי תהייה מאופיינת בהתאם.
   בהרבה כעס, קונפליקטים, חוסר אמון וכו.
   מצד שני אם אני משקיע הרבה אנרגייה באכפתיות, הקשבה, אדיבות, וטוּב, אז סביר להניח שבחווית חיים שלי יהיה הרבה שקט, סיפוק והרמוניה.
   
   בכל מקרה, אנחנו יכולים להבין שבתודעתינו יש זרעים שיכולים להבשיל ככאב. אבל הזרעים לבדם לא מספיקים, צריכים עוד תנאים.
   

2. האובייקט
   התנאי השני זה אובייקט. כאב לא יכול לעלות בלי לפגוש אובייקט. למשל, כעס לא יכול לעלות אם אנחנו לא נתקליים או נזכרים במשהו שמטריד אותנו. השתוקקות לא יכולה לעלות אם אנחנו לא נתקלים או נזכרים במשהו שמושך אותנו.
   ולכאורה דרך אחת שאנחנו מנסים להמנע מכאב זה באמת על ידי המנעות מאובייקטים. סיטואציות או אנשים שמפעילים אותנו.
   
   אבל זה בלתי אפשרי להמנע מאובייקטים לגמרי. גם אם נהייה לבד עם עצמנו בתוך החדר, נתקל באובייקטים, רעש מהשכנים או זכרונות מהעבר. ולכן היכולת של למדר כאב באמצעות המנעות - היא מצומצמת.
   
   אז יש לנו את הפוטנציאל, והפוטנציאל אז פוגש אובייקט- אבל גם שני התנאים האלה לא מספיקים להבשלה של כאב. חסר מרכיב קריטי עיקרי:
   

3. תשומת לב בלתי הולמת
   אפילו אם תודעתינו פוגשת אובייקט שמעורר את הפוטנציאל לכאב, הכאב יתממש רק אם נאפשר לתשומת לב בלתי הולמת להתפתח. תשומת לב בלתי הולמת מתרחשת כאשר אנחנו מתפקסים על האובייקט ומגזימים את האיכויות שלו (המושכות או הלא מושכות).
   אם אנחנו חושבים על זה, כשמישהו מעצבן אותנו, אנחנו לא מפסיקים לחשוב עליו, אנחנו עושים זום אין על הסיטואציה, מנתחים אותה, ומגזימים את האיכויות הלא נעימות שלה.
   זה קורה גם כאשר אנחנו משתוקקים למשהו - אנחנו מתפקסים על האדם או הדבר המושך - ומגזימים את איכויותיו שניראות לנו אטרקטיביות.
   תשומת לב בלתי הולמת היא המרכיב הקריטי בהבשלתו של כאב. זה הכוח הפנימי שמבשיל את הכאב, מדשן אותו. התודעה שלנו ננעלת על משהו ומאבדת איזון.
   זה עוזר לראות את זה, כי בתור התחלה, אין לנו הרבה מה לעשות לגבי הזרעים המנטאלים והאובייקטים השונים שמסעירים אותנו. אבל אנחנו כן יכולים לעשות משהו לגבי תשומת לב בלתי הולמת.
   שהתודעה שלנו נשארת מאוזנת, כאב לא עולה גם שאנחנו בסיטואציה מאתגרת. כאשר התודעה שקטה, פתוחה, מקבלת, זורמת, הזרעים של כאב לא יכולים לצמוח. כאב עולה רק שאנחנו מאפשרים לתודעתינו לאבד איזון. מכאן אנחנו יכולים להבין בעצם את הדבר המדהים הבא:

כאב נובע משקר, שמחה נובעת מאמת

כאב עולה בתודעה כתוצאה מהגזמה.
כאשר תודעתינו מאבדת את האיזון, מתאבססת על דבר אחד ומגזימה אותו.
למשל, כשאנחנו כועסים, אנחנו מגיזימים את האיכויות הלא נעימות של האדם עליו אנחנו כועסים. (מתחילים לחשוב דברים כמו: הוא כל הזמן עושה לי את זה). או אם מישהו צופר לנו בכביש תל אביב אז אנחנו חושבים - הנהגים בתל אביב זה משהו איום ונורא.

התודעה שלנו עורכת את הסיטואציה, ומגזימה את האיכויות הלא נעימות של מה שקורה.
אנחנו גם אז הופכים את האיכויות האלה לדבר שמאפיין את האדם או הסיטואציה. למשל אם מישהו משקר לנו - האדם הזה הוא שקרן במהותו. אם מישהו אומר לנו משהו שאנחנו לא אוהבים - הוא אדם לא נעים במהותו. וכנראה גם אמא שלו כזו. וכנראה כל העדה שלו כזו גם כן.
ברגע של התשומת לב בלתי הולמת, אנחנו שוכחים שלאדם הזה יש עוד אלף ואחת איכויות, והוא הופך להיות כמו קריקטורה שטוחה שמה שמאפיין אותה זה האיכות הלא נעימה כפי שאנחנו תופסים אותה.
הכאב שאנחנו חווים עולה כתוצאה מהגזמה, מעיוות מנטאלי. הוא יוצר משהו שלא קיים באמת. הכאב מנתק אותנו מהמציאות. הכאב מגיע משקר.

מצד שני, כאשר תודעתינו לא מגזימה, כאשר היא נוכחת וצלולה, עולה בנו שלווה, נוכחות, הקשבה, ושמחה.
כולנו שווים, מתוך האמת הזו יוצאת אהבה.
האמת היא שהכל חולף ומשתנה כל הזמן, מתוך האמת הזו יוצא חופש.
האמת היא שאנחנו לא רוצים סבל, מתוך האמת הזו יוצאת חמלה.
כשאין בתודעתינו תשומת לב בלתי הולמת, שאנחנו לא מגזימים את המציאות, כאשר תודעתינו מזאוזנת - אנחנו בטוב. אנחנו בשמחה.

המציאות לטובתינו. היא טובה.
זה רק שאנחנו מתנתקים ממנה שדברים מתחילים לאבד כיוון ולהכאיב לנו ולסובבים אותנו.
אבל בכל רגע אנחנו יכולים לחזור למציאות.
דרך תודעה שקטה, רגועה, שרואה תמונה רחבה ושוויונית.

💡רעיון לשבוע
במהלך השבוע לשים לב, שעולות תחושות לא נעימות אם גם מתפקדת תשומת לב בלתי הולמת.

אני מעביר ריטריט מדיטציה באמצע חודש יוני. סופש ארוך במצפה רמון. משהו טוב. נשארו 8 מקומות אחרונים, נכון לעכשיו, ואני מניח קישור פה.

תודה שקראתם,
נתראה בשבוע הבא
דניאל