איך להיות חדורי מטרה
שלושה כלים לפיתוח משמעת
👈 הצטרפו לתחנת כוח בוואצאפ (הודעה אחת בשבוע)
כדי להגשים את עצמנו דרושה משמעת.
כשאנחנו ממושמעים אנחנו חדורי מטרה, ויש לנו אנרגייה להגשים את היעדים שלנו.
אבל האמת היא שזה קשה להיות ממושמע.
משמעת מרגישה לנו כמשהו קשוח, נוקשה,
ובצורה הזו המשמעת מאבדת מכוחה.
האמת היא שמשמעת היא כמו חברה שעוזרת לנו להגשים את עצמנו.
הבעיה היא שלא תמיד יודעים איך לאמץ משמעת אפקטיבית.
אז ריכזתי פה 3 דרכים שישדרגו את המשמעת שלכם.
1. חזון
אם משמעת מרגישה לנו נוקשת, זה כי אין לנו חזון ברור.
אנחנו מנסים לכפות משמעת אבל לא בטוחים לשם מה.
משמעת הופכת להיות טיבעית כאשר יש לנו חזון שהוא ברור ושאנחנו אוהבים אותו.
״חזון״ משמעו שני דברים:
1) לדעת לאן אנחנו רוצים ללכת
ו2) איך זה ירגיש שנגיע לשם.
הנקודה הראשונה היא שצריך לדעת איפה אנחנו רוצים להיות, נגיד בעוד שנה:
מה אנחנו עושים, ממה אנחנו מתפרנסים, איך אנחנו משפיעים על אחרים.
לדמיין את הבסט קייס סנריו.
למשל, אני עכשיו מתחיל להעביר קורס יצירה, אז אני שואל את עצמי:
אם אני אלך בדרך הזו ואדבוק בה, שיתוף מהידע ומהנסיון שלי להתפתחות ביצירה, לאן אני רוצה להגיע?
אולי לקטלוג אונליין של קורסים שייצר הכנסה פסיבית, אולי שאפתח בית-ספר ליצירה והגשמת חלומות, אולי שאלווה ואכווין סטארטפים בדרך להשקת המוצר שלהם, או אולי להעביר סדנאות יצירה אצלי בבית.
לשחק עם הדרכים השונות בלי להצטמצם.
לחשוב לא רק בצורה של ״מה ראלי״, אלא בצורה של ״מה אני באמת רוצה״.
זו הנקודה הראשנה שמרכיבה חזון.
הנקודה השנייה אומרת שצריך לדמיין איך זה ירגיש לחיות בתוך היעד הזה.
זהו תרגול שעובד על הפאן הריגשי שלנו. זה לא בשכל.
זה אומר לדמיין שאנחנו כבר שם.
אנחנו חושבים בלב:
איך זה מרגיש להיות אנחנו שהחזון שלנו התממש?
לראות את עצמנו מתפקדים וחיים את החזון, ולהרגיש איך זה מרגיש.
איך זה מרגיש לתת את מה שיש לנו לאחרים,
איך זה מרגיש להתפרנס כמו שרצינו, ומה זה עושה לתפיסה העצמית שלנו.
אנחנו שמים את התודעה שלנו כבר שם.
הפאן הזה הופך את החזון שלנו לחזק יותר, כי הוא מוחשי ממש.
ועם חזון כזה- משמעת הופכת להיות לטיבעית יותר.
כי היא לא כפויה עלינו - היא שם כי אנחנו מאוהבים בחזון שלנו.
בלי לראות ולהרגיש את היעד, המשמעת עשוייה להרגיש כמו הלקאה עצמית, כאילו אנחנו מונעים מעצמנו ״להנות מהחיים״. אבל שאנחנו רואים ומרגישים את היעד אז משמעת עוזרת לנו להיות הבנאדם שאנחנו רוצים להיות.
2. ריכוז
משמעת וריכוז הם אחים.
שמשמעת והסחות דעת הם הפכים.
בהסחות דעת אין סיכוי למשמעת.
בהסחות דעת התודעה שלנו עושה בנו כרצונה. לא אנחנו על ההגה.
כדי להגשים משהו אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשבת ממוקדים - ולעשות משהו אחד.
לשים את הטלפון בצד, ולהחליט שב42 דקות הקרובות אני הולך לעבוד על משהו אחד באופן ממוקד.
לי היתה יכולת ריכוז מדהימה.
כילד התאמנתי על פסנתר שעות רצופות, שבע, שמונה שעות רצוף בלי לעשות שום דבר אחר.
היכולת הזו המשיכה גם בתחילת דרכי המקצועית, ויכולתי לעבוד באופן מרוכז ונלהב על פרוייקט עד שהייתי מביא אותו לסיומו.
אבל עכשיו זה יותר קשה לי.
הכל מהיר, יותר קשה להשאר מרוכזים ובסבלנות, יש פיתויים, מלא אפליקציות, צבעים חזקים, תוכן בכל מקום. כולם במלחמה על תשומת הלב שלנו.
זה אנחנו מול מכונה משומנת להסחות דעת.
וכדי להשאר בריכוז - דרושה נחישות!
לי עוזר לשים טיימר, נגיד ל42 דקות, או לפעמים אפילו 6 דקות, ובזמן הזה לעשות רק את מה שאני צריך לעשות - בלי שום דבר אחר.
שהזמן הוא מוגדר, ויחסית קצר, אז קל לנו יותר להיות מרוכזים.
ריכוז זה כמו קרן לייזר שחותכת את כל הרעש הפנימי.
לא סתם ריכוז זה המלך של מדיטציה.
אין מדיטציה בלי ריכוז.
אנחנו יכולים לשבת במדיטציה זקופים, משולבי רגלים, עצומי עיינים, להראות כמו יוגים, אבל אם בתודעה אין ריכוז - אז אין מדיטציה.
בלי ריכוז אנחנו בלון ברוח.
אנחנו צריכים למצוא את הזמן ביום שאנחנו מתרגלים ריכוז באופן אקטיבי.
להחזיר לתודעה את היכולת הזו.
3. נוט-טו-דו-ליסט
לצד הטו-דו ליסט, בה אנחנו כותבים את הדברים שאנחנו רוצים לעשות היום,
אני עושה גם נוט-טו-דו ליסט, בה אני כותב את הדברים שאני לא רוצה לעשות היום.
למשל: היום - בלי אינסטגרם.
היום - בלי נטפליקס.
זה כמו חוזה שלי עם עצמי, שאני עושה בתחילת היום.
כל הרגל שתוקע אולי, יכול להכנס לתוך הנוט-טו-דו ליסט.
אם ההרגל הזה נוקשה, אז כדי להצליח, ההגבלה יכולה להיות חלקית:
למשל,
היום - בלי לבדוק סטוריז של אחרים. (אנחנו כן באינסטוש רק לא בודקים סטוריז)
היום - בלי אייפון עד הארוחת צהריים. (אנחנו כן עם האייפון אבל רק מהצהריים)
או, היום- וואצאפ לא יותר מאחת לחצי שעה.
זה חשוב לדעת במה אנחנו יכולים לעמוד, כי אם אנחנו יותר מדי קשים עם עצמנו - אז לא נוכל להחזיק את הגישה הזו לאורך זמן.
הרעיון זה להכניס דבר אחד או שניים לרשימה הזו, לא יותר, ואז להבטיח לעצמנו לעמוד בזה.
אם נכניס יותר מדי דברים לרשימה - לא נוכל לעמוד בזה. צריך לבחור דברים שאנחנו יודעים שזה אפשרי לעמוד בהם.
וככה התרגול של משמעת הופך להיות פרקטי יותר.
לתרגל את שלושת אלה ביחד גורם למשמעת שלנו להיות חזקה ולא כפוייה.
החזון סולל את הדרך, הריכוז זה הרכב שנוסע בדרך הזו, והנוט-טו-דו זה להוציא את הסלעים מהדרך, קח שהדרך תהייה חלקה יותר.
בהצלחה :)
שמתי את זה לשעון מעורר שלי בחודש הקרוב 🧡🙏🏼