על ישראל, אמונה ותפוזים
תפסית עולם שמרגיעה את עולמי
למיוזלטר בוואצאפ (הודעה אחת בשבוע)
ישראל
מקום מיוחד
אינטנסיבי
חם
אוהב
חונק
מחבק
ביצה
ים
ממד
אוכל
אנשים בסט
סכסוכים
חברויות קרובות
התקרבנויות
צפיפות
טילים
יהדות
זעם
יוזמה
כישרון
יוקר מחייה
שכונה
ביבי
כוורת
מקום 8 במדד השמחה
שאלה: האם נולדתי פה במקרה?
תשובה: לא יכול להיות.
אין מצב שנולדתי במקום כל כך ספציפי בפוקס.
מילא הייתי נולד בדנמרק, שבנינו קצת דומה לנורווגיה
או פינדלנד
אבל ישראל זה ספציפי מדי כדי לא לחשוב שאין מ.ש.ל מאחורי זה
אם הייתי צריך לשים תכסף שלי
בין 1) אם זה סתם רנדומלי, או 2) כי ככה בול זה אמור להיות
הייתי שם את כל מה שיש לי על האופצייה השנייה.
אין מצב שזה לא חלק מדוייק בהתפתחות הנשמתית שלי
אתם תגידו ש״אתה חי בסרט״ ״, דברים קוראים סתם״, ״הכל רנדומלי בעולם״
״אדם מנסה למצוא משמעות למרות שאין״
״הכל זה אטומים שזזים מפה ולפה ואין להם מושג מה קורה״
ואני אגיד לכם - ראיתם פעם תפוז?
אני מאמין שהתודעה שלנו,
היא ניצחית ואינסופית.
אנחנו לא רק בשר ודם (שזה סופי)
יש בנו גם רוח, תודעה,
ולה אין לה התחלה או סוף
המורה שלי אומר: ״היא קיימת מאז זמן ללא התחלה״.
היא כל הזמן חווה ללא הפסקה.
והיא חווה בדיוק את מה שהיא מוכנה לחוות
מרגע לרגע, מחיים לחיים
התודעה לא יכולה לחוות משהו שהיא לא מוכנה לחוות. בדיוק כמו שתפוז לא יכול להופיע לפני שהוא מוכן להופיע. שכל התנאים הדרושים מתקיימים - התפוז יצמח.
אין לו ברירה אלא לצמוח. פיזית יעני.
אבל אם חסר תנאי - לא יהיה תפוז.
זה נכון לגבי עננים, לחמים, אוּברים, יהלומים, מינרלים, הרי געש, ופרחים
והכל.
וזה נכון גם לגבי ״ההופעות״ בתודעה.
שום דבר לא “קורה” לך באופן שרירותי. מה שקורה לך הבשיל בתודעה המון זמן, ופורח שכל התנאים מאפשרים לו.
בדיוק כמו שפרח פורח בדיוק שהוא מוכן, כך חוויה פורחת בתודעה.
פתאום מופיעה בתודעה - פוף - מלחמה
פוף - זוגיות
פוף - חופשה
פוף - חרדה
פוף - פרידה
פוף - אהבה
פוף - דכאון
אלו לא דברים שמגיעים משום מקום
הם תהליכים מנטאלים, זרעים שמבשילים וצומחים בזמן שלהם.
כמו כלניות, נרקיסים, ותמרים.
הנה לדוגמא - חבירנו מעולם החיות
הדגים,
הפילים,
החתולים
הפרפרים
אמנם הם פה לידינו, עם התודעה שלהם
אבל אין להם מושג שיש מלחמה
צצים להם דברים אחרים לגמרי בתודעה שלהם
כי זה מה שהתודעה שלהם מוכנה ״להופיע״.
(ולראייה - חתולי בית, או כלבי בית - אולי קצת יותר מודעים למלחמה - כי הם יותר קרובים לתודעה שלנו).
אנחנו לא פאסיבים בעולם
התודעה שלנו לא מסתכלת החוצה אל עולם אובייקטיבי - כמו שעושה מצלמה
לא- אנחנו אקטיבים עם העולם. יוצרים עולם סובייקטיבי משלנו - מרגע לרגע.
אפילו את ה״מלחמה״
כל אחד מרגיש אחרת.
אין את ״המלחמה האובייטקטיבית״.
יש מלא מלחמות, שקוראות למלא אנשים.
לחלקנו יש חוויה דומה של המלחמה, חלקינו ממש שונה.
יש כאלה שחווים את המלחמה מרחוק, יש כאלה שחווים אותה מקרוב מאד.
יש כאלה שמוצאים שקט בתוך המלחמה, יש כאלה שחווים אובדן עצום,
יש כאלה שרוצים בה, יש כאלה שרוצים בהפסקתה,
כל אחד והתפוזים שלו.
כל אחד ומה שתודעתו מוכנה להופיע.
העולם שלך הוא לגמרי סובייקטיבי. ייחודי לך.
העולם נראה לך באופן שיחודי לגמרי לך.
אז אין שום סיכוי שאנחנו פאסיבים בעולם. אין סיכוי שהתודעה פשוט מתבוננת החוצה בלי להתערב. היא כל הזמן יוצרת. היא יוצרת את העולם עבורך ממש כרגע
עצור לקרוא ותקלוט
שהעולם שלך כרגע
וכל מה שאתה מרגיש אליו
נוצר על ידי התודעה שלך
ולכן — גם מה שנראה הכי חיצוני… הוא פנימי לגמרי
ישראל נוצרת על ידי התודעה שלך
ובגלל זה אני לא מאמין שדברים קורים סתם
המלחמה הזו לא קורת ״סתם״
היא חלק ממשהו שהבשיל וצמח בתודעה שלי
וזה הזמן שלי לעבור את המסוכה הזו
ואני מקבל את זה.
אני עובד עם זה.
ואם זה המצב — כל הסיפור משתנה:
אין טעם בלהתקרבן.
בלחשוב ״אוףףף למה זה קורה לי״...
כי לא רק שזה לא מועיל לכלום
זה גם מנותק מהאמת.
כמו להגיד - אוףף... למה גדל פה תפוז.
התפוז גדל כי לא היה יכל להיות אחרת.
והאמונה הזו
מרגיעה את נפשי
מציתה בי כוח
וחוסר פחד ששומר עלי
ומשאיר אותי יצרתי אל מול מציאות מאתגרת.
מאחל לכם המשך סופש שקט
דניאל
שגוי.....
סתם,
מהמם