אין לי מוטיבציה

סיפור אישי

אפשר לשמוע אותי מקריא פה ^

»»»לתחנת כוח בוואצאפ

בתחילת הדרך היתה לי המון מוטבציה ליצור.
הייתי קם בבוקר פותח את העיניים ומיד מתחיל לעבוד.
לא בקטע של וורקוהוליק - פשוט התרגשתי מהיום החדש והייתי מזנק החוצה מהמיטה, ומוציא לפועל רעיונות, בלי לחשוב יותר מדי אם הם טובים, איך הם יקדמו אותי בדרך מסויימת.
לא היתה לי אסטרטגייה, בזתי לאסטרטגיות, ופשוט יצרתי כמו מפל.
אבל לאט לאט, שנה אחרי שנה אחרי שנה, המוטיבציה הזו ירדה.

אתמול ישבתי עם חבר ודיברנו על זה שבתחילת הדרך יש תמימות כזו,
יש תקווה גדולה וחלומות, ואפילו אמונה שזה אפשרי להגשים את החלומות האלה.
ויש לזה המון כוח.
אנחנו מלאים בדרייב, רוצים להראות לעולם את הכישרון שלנו, אנחנו נותנים בראש.
אבל מה שקורה זה שעם הזמן התמימות יורדת,
גם כי החיים נותנים כאפות
אבל גם כי יש התפחכות כזאת. כי אפילו אם הצלחנו להגשים חלק מהחלומות, פתאום זה ברור שהם לא נוצצים כמו שחשבנו.
אוקי אז קיבלתי את הפרס הזה, או הופעתי במקום ההוא, או קיבלתי את התפקיד הזה, אבל אז אני חוזר הביתה למיטה הרגילה שלי, ומתעורר לעוד יום רגיל, רק אולי עם תחושה של ריק ונפילת מתח. ואז צריך לעשות את אותו התהליך שוב לקום לעבוד קשה להגשים מטרה - ושוב נפילת מתח.

אז אני קלטתי שזה פחות הוויב, והמוטיבציה ליצור בכל מחיר יורדת, והדברים יותר איטיים, ויש מחשבה שאולי אני לא חייב לעבוד כל כך קשה בשביל שיהיה לי סבבה.
ובאופן טיבעי נהייתי יותר בררן לגבי העשייה שלי,
פחות סרטון יותר סרטון, מה זה משנה,
יותר עניין אותי להנות מהחיים גם בלי המרדף, בלי להעמיס על הלוז יותר מדי
וזה סבבה והכל, זה חשוב, אבל גם סוגר. לחיים יש פחות דרייב.

לפעמים אני מתסכל אחורה ומתגעגע לאדם שהייתי
אני מעריץ אותו
משוגע ללא ספר חוקים או צורך בלהסתפר.
ושאני מנסה לחזור למוטיבציה, להיות בדרייב - אני מנסה לחזור אחורה, לדניאל שהייתי
כי לו היתה המון מוטיבציה.
אבל הקטע הוא שלנסות לחזור למוטיבציה מאותו המקור זה לא יעבוד -
אני לא יכול באמת לעבוד על עצמי, אני יודע דברים שפעם לא ידעתי.
אני לא יכול להיות באותו הדרייב שרצה ״להיות מפורסם״ ״להיות גדול מהחיים״ כי זה לא באמת מעניין אותי.

אז האם זה אומר שזהו, לא תהייה לי יותר מוטבציה?
לא.
יש בי מוטבציה - פשוט צריך להגיע אלייה ממקום אחר.

אני מאמין שיש לי את היכולת להיות במוטבציה גבוהה
מלאה בחיים ובכוח
אני מאמין שזה נכון לגבי כולם.

פשוט המוטבציה שהגיע מהאגו, מחובת ההוכחה, ומלהגשים חלומות - זה לא המקור היחיד.
יש מוטיבציה אחרת שמקורה מעודן יותר אבל הוא הרבה יותר עמוק.
המוטבציה הזו מגיעה מאהבה לחיים, מאהבה לאחרים,
מוטבציה שמגיעה מההבנה שיש לי מתנה לתת, ובאתי לעולם כדי לתת אותה
ככה אני תורם את חלקי
מוטבציה שמגיעה מתוך משהו שקט, מלא בפליאה, בהשתאות, סקרנות, והרצון לתת את מה שיש לי כאקט של אהבה.
זה מוטבציה שהמקור שלה בדיוק הפוך מחובת הוכחה, היא מגיעה מענווה.

המורה שלי אמר שכאשר אנחנו מבינים כמה אנחנו חסרי חשיבות- מתוך המקום הזה מגיעה ההבנה של החשיבות שלנו.
יש ענווה שמבינה - הכישרון והיכולות שלי - הם בכלל לא שלי. זה משהו שקיבלתי כדי שיעבור דרכי הלאה לגוף החיים הגדול. זה התקפיד שלי בעולם.
זה עוד דרך לתת אהבה.
המוטבציה הזו מקורה בתודעת חופש - והיא אינסופית. היא אלוהית.
כשאנחנו מחוברים למוטבציה הזו הכל מרגיש מופלא.
אפילו העיסוק בכאב או בשברון לב, מתמלא ברצון להתחבר ולחבר ולתת לגיטמציה לאפלה.
זו המוטבציה החזקה באמת פשוט אני לא רגיל אליה באותה המידה שאני רגיל למוטבציה שמגיעה מהאגו ומהרצון להיות גדול מהחיים. אבל זה בדיוק התרגול שאני עושה עם היצירה שלי - להביא את עצמי לא כדי להוכיח משהו, אלא כדי לתת.

הקורס שלי תודעת חופש נולד מתוך המקום הזה,
שמבין שיש בתוכנו את כל מה שצריך ליצירה ולעשייה מלאה בחיים, בכל שלב בחיים,
וזה רק לכוון את האנטנה למקום הזה
זה דורש תרגול,
אבל ברגע שאנחנו מוסיפים את התרגול הזה לתהליך היצירה
אז היצירה הופכת להיות תרגול רוחני שיהדהד בכל תחומי החיים.
כי אנחנו מתחברים למקור אחר.
בכלל אני חושב שהתפקיד שלנו כיוצרים זה לא רק האאוטפוט
זה להתחדד כאנשים
לזקק את הכלי
ודרכו לבטא את עצמנו.
ותודעת חופש נותן את הסביבה והכלים לסוג תרגול כזה.
ביום ראשון שעבר היה המפגש הראשון בהיסטורייה והיה כל כך טוב
שהחלטתי לפתוח מחזור חדש אחרי החגים - והנה פה יש לינק פרטי להרשמה במחיר מיוחד רק לכמה ימים, ואתם ממש מוזמנים.

»»»»»תודעת חופש מחזור חדש במחיר מיוחד עד ה1.9«««««

בכל אופן
מה שאני בא להגיד
זה שאם אתם לפעמים מרגישים חסרי מוטבציה
תהייו בטוחים שהיא לא נגמרה
החיים האלה מפוצצים בכוח
זה רק לכוון את האנטנה למקום אחר,
עמוק יותר.

יופי
אז ספרו לי מה חשבתם
דניאל